לשיעור הקודם לשיעור הבא

שנאה היא תכונה שמסוגלת להיות שורש לענפי תכונות רעות אחרות. אם אתה שונא מישהו - אתה תרכל עליו, תשקר לגביו, תשקר לו, אולי אפילו תרצח אותו, תחשוב עליו מחשבות רעות וכו'...ולכן שנאה היא איסור שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך!

בואו נחלק את השנאה לפי מדרגות.

אם מישהו עשה לך משהו שלילי - זאת שנאה ראשונה והיא אמנם קשה, אבל יש קשות ממנה. כי לשנאה הזאת יש לפחות סיבה.

השנאה השניה הגדולה ממנה היא שנאת חינם - אני שונא אותו סתם כי אני פשוט שונא אותו.

השנאה השלישית היותר גרועה משנאת חינם - היא שנאה שנובעת מקנאה כי היא מסוגלת להגיע למעשים קיצוניים.

השנאה הרביעית היא כשאדם מצפה ממישהו שיעשה עבורו טובה מסויימת והוא לא עושה - אז הוא שונא אותו. השנאה הזאת גרועה יותר מכיוון שהיא גם סוג של מחלת נפש. לכן היא מסוכנת. אני שונא אותו כי הוא לא עשה עבורי טובה, לא נתן לי הלוואה, לא נתן לי מתנה...

ומכל זאת יש את הרעה הכי גרועה והיא אדם ששונא את מי שנותן לו ביקורת חיובית!
בואו נתחיל בזה שאם אתה יודע שהאדם בצד השני לא יקשיב לך - אסור לך לתת לו ביקורת, כי עדיף לא להעלות לו למודע את המעשים הרעים שלו, כי אז עוונו גודל יותר, הוא למעשה הופך להיות אדם יותר רע כי הוא גם מודע למעשיו הרעים וגם עושה בכוונה עוד יותר...
אבל אם יש לך ספק אם יקשיב לך או לא - תן ביקורת.
אם מקבל הביקורת הבונה הופך להיות שונא של נותן הביקורת - אין תרופה למכתו. זאת שנאה מסוכנת מאוד...לא רק למבקר אלא גם למקבל הביקורת שהופך את מחלתו לקיבעון בנפש.

אמר החכם: אם תרצה שישנאך חברך, תבקרהו תמיד; ואם תרצה שיאהבך, בקרהו לעתים רחוקות.
האדם צריך להיות אמת וישר! תן ביקורת כשישמעו לך ובצורה עדינה שנאמר לשון רכה תשבר גרם.

כשאני אומר את המילה תורה, הכוונה שלי לדרך הישר והטוב
כשאני אומר את המילה מצווה אני מתכוון למעשה טוב...
כשאני אומר את המילה אדם רשע הכוונה שלי לאדם שמעשיו לא ישרים...אז...
  כגון אדם רשע שאינו מקבל ביקורת, שנאמר: "יראת ה' שנאת רע" (משלי ח, יג), ויש עוד פסוק שאומר: "הלוא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי" (תהילים קלט, כא-כב). ויש מצווא לשנוא שקר ודבר כזב.

לסיכום: תשנאו כל דבר המרחיק אתכם ומונע אתכם מאהבת הבורא - אהבת הבורא הכוונה ללהיות אנשים טובים ישרים ותמימים.
כמו שאומר הפסוק: "כל אורח שקר שנאתי" (שם קיט, קכח). וזה כלל גדול, שישנא אדם כל דבר שקר. וככל שהאדם יוסיף שנאה לדרכי השקר, יוסיף אהבה לתורה, כלומר לדרך המעשים הטובים, כמו שכתוב: "שקר שנאתי ואתעבה, תורתך אהבתי" (שם שם, קסג); ויאהב אמת ושלום, שנאמר: "והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח, יט).

אז לסיכום תכונות האהבה והשנאה - צריך להתרגל לאהוב אנשים שמעשיהם טובים ולהידבק בהם, ולהתרחק מאנשים חברים ומשפחה שמסוגלים לגרור אותך למעשים רעים, אלא אם כן אתה יכול לתת להם ביקורת ולתקן את דרכיהם, אבל אם הם לא יקשיבו לך תתרחק כי אתה תגרום להם להיות יותר גרועים

צריך לעבוד בכל רגע בלהתבונן בעולם ולהתאהב בבורא ולרצות בכל לב להיות אדם נקי ישר וטוב ועל ידי כך זוכים לאהוב את הבורא.
לאהוב את הבורא בכסף כפי שהסברנו, לאהוב את הבורא בנפש, ולאהוב את הבורא בשני הלבבות.
וישנא את המעשים הרעים, וכל דבר שיכול לגרור אותו להתדרדרות וחוסר איזון בנפשו.

זאת דרך האמת הישר והטוב וזאת עבודה לכל החיים בכל רגע בחיים. השורש להצלחה היא יראת הבורא.
כי מתוך יראה אפשר להגיע לאהבה.
בהתחלה האדם לא ינקה את תכונות נפשו אלא אם כן יש לו פחד מהעונש, ולאט לאט תוך כדי שהוא מתרגל להיות טוב כי הוא מפחד מעונש, לאט לאט הוא מתאהב במעשים הטובים והפחד מעונש מסתלק ובמקומו תיכנס אהבת הבורא בליבו ויהפוך להיות חלק מהטוב באופן טבעי וישנא באופן טבעי את כל מה שרע לעצמו ולאחרים

אתה הבנת את זה שטקר?