כל מה שידעת או חשבת על התורה הולך להיות כאין וכאפס לעומת הידע שתוכל לרכוש בלימוד הקבלה. הקבלה מסבירה הכל. הקבלה הוא ספר המוסר והפסיכולוגיה האנושית הטוב ביותר בעולם. בזכות לימוד ויישום חכמת הקבלה - האדם יכול להצליח בכל מעשה ידיו - להרוויח בכל עסק ולהינצל מכל משבר ולהימנע ממשברים. הקבלה היא החכמה הקדומה ביותר של העולם והיא היחידה שבאפשרותה לתקן כל אדם לחיים טובים ומאושרים אמיתיים.
המאמר נכתב על ידי אריאל ראובן גוז'רברג - מדיום ומתקשר על פי היהדות
אז למדנו שחכמה היא נצנוץ רעיון ראשוני, מידע מסויים המתקבל או על ידי השראה או על ידי לימוד.
בינה היא הרחבת המידע.
דעת הוא כח החיבור למציאות. אלוקים ברא את ספירת הדעת כדי שנוכל ליישם את החכמה לתוצר סופי.
הקבלה מלמדת אותנו שחכמה היא אב, בינה היא אם ודעת היא הילד.
האב מזריע זרע באשתו, הזרע הוא חומר קטן שגלום בו המון תוכן, ורק באמצעות האשה היא מרחיבה בתוך גופה את החכמה של הגבר, כלומר הזרע והופכת את הזרע ומפתחת אותו לתוצר סופי הוא הילד הוא הדעת.
דעת לשון חיבור, כמו שכתוב בפסוק: ואדם ידע את חווה אשתו, כלומר הוא קיים איתה יחסי מין, כלומר הוא התחבר אליה. דעת לשון חיבור.
ספירת דעת היא הספירה השלישית במניין הספירות.
הספירות מחולקות לשלושה חלקים והם ראשי תיבות: חב"ד, חג"ת, נהי"ם.
חב"ד הם ראשי תיבות חכמה בינה דעת והם ספירות השכל. חכמה אונה ימנית, בינה אונה שמאלית, דעת גזע המח.
חג"ת הם ראשי תיבות חסד גבורה תפארת, והן נקראות גם ספירות הקשורות אל הלב והרגש.
נהי"ם הם ראשי תיבות נצח הוד יסוד מלכות והן נקראות ספירות הביצוע - המעשה.
הספירות מחולקות גם באופן נוסף לפי שמאל ימין ומרכז כך:
חח"ן, בג"ה, דת"ים
חח"ן ראשי תיבות חכמה חסד נצח והם נמצאים בחלק הימני של גוף האדם המסמל את הגבר הזכר. חכמה אונה ימנית, חסד יד ימין, נצח רגל ימין.
בג"ה ראשי תיבות בינה, גבורה, הוד והם נמצאים בחלק השמאלי של גוף האדם המסמל את האשה הנקבה. בינה אונה שמאלית, גבורה יד שמאל, הוד רגל שמאל.
דתי"ם ראשי תיבות דעת תפארת יסוד מלכות, והם נמצאים בחלק המרכז של גוף האדם המסמל את העמק השווה של הכוחות, השילוב ביניהם והמיתון.
לדוגמא: יש לאדם רעיון בחינת חכמה, והיא מקבלת פרטים בספירת בינה אך בסוף היא מתקיימת ומקבלת מציאות בזכות ספירת הדעת והיא השילוב והקיום.
דוגמא נוספת: חסד היא ספירה של לעשות טוב בלתי מוגבל, גבורה היא לתת רק למי שמגיע וכמה שמגיע בדיוק, תפארת שהיא באמצע היא למעשה נקראת גם רחמים שפירושה לתת אף על פי שלא מגיע, כלומר בחסד אנחנו פשוט נותנים לא משנה אם מגיע או לא מגיע. לא מסתכלים על המקבל אם יש לו זכות או לא, אך ברחמים אנחנו יודעים שלא מגיע לו או לא מגיע לו כל כך ובכל זאת נותנים וזה השילוב בין חסד ימין לגבורה שמאל הוא תפארת האמצע.
אני צריך שתלמדו את זה בעל פה את החלק הזה כדי שיהיה לכם קל להתקדם איתנו בהמשך, ולכן אני חוזר שוב:
הספירות מחולקות לשלושה משולשים - עליון מרכז ותחתון.
העליון נקרא ספירות השכל חב"ד
המרכז נקרא ספירות הרגש בג"ה
התחתון נקרא ספירות הביצוע נהי"ם
הספירות מחולקות גם בצורה אחרת לפי שמאל מרכז וימין ואז הן נקראות:
חח"ן - חכמה חסד נצח
בג"ה - בינה גבורה הוד
דתי"ם - דעת תפארת יסוד מלכות
חכמה בינה ודעת, חכמה אונה ימנית, בינה אונה שמאלית, דעת גזע המח.
יש משפט של חז"ל שאומר: נשים דעתן קלה, הסיבה לכך היא שדברי שכל נכנסים בקלות יתירה ללב לעומת הגבר שלא בהכרח מכניס בקלות דברים ללב דברים שלומד חדשים וכו'...
בהמשך ללימוד שלנו על שם ה', השם הויה, האות י' היא חכמה והיא מסמלת את הזכר ואת עולם האצילות, ה' היא בינה והיא מסמלת את הנקבה ואת עולם הבריאה, וממילא נבין שהאות ו' היא מסמלת את הדעת ואת עולם היצירה.
לכן האות ואו מסמלת את החיבור, אני ואתה, ואו החיבור, ו' מחברת בין מילים, בין אנשים, בין משפטים - כנל דעת היא כח החיבור.
יש שני סוגי דעת, דעת עליון ודעת תחתון. דעת עליון מחוברת לחכמה ובינה, דעת תחתון מחוברת לששת הספירות שלמטה כדי לבצע את הפעולה.
כשלמדנו את ספירת כתר למדנו שהיא הרצון. כשאדם רוצה משהו הוא מקבל השראה ורעיון איך לקיים את הרצון, ואז הוא מתחיל לחשוב עליו ולנתח אותו ובסוף הוא מבצע אותו לפי איך שהוא מבין וזה בדיוק סדר השתלשלות הספירות.
למעשה יש כביכול 11 ספירות, תספרו איתי: כתר, חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
אבל אנחנו אומרים כל הזמן עשר ספירות, הכצעקתה?!
אלא תפקידה של ספירת דעת היא החיבור, וזה תלוי בכתר.
אם אנחנו מונים את הכתר כאחת הספירות אז הכתר משמשת רצון וכשיש רצון באופן אוטומטי יש חיבור לדבר.
אך כשספירת כתר אינה נמנית היא בחינה של אור נעלם שלא קיים בעולם ולכן צריך לספור את הדעת והדעת מבצעת את החיבור למציאות ולשאר הספירות.
אז לסיכומו של עניין: יש שני סוגי כתר לכאורה, כתר שהוא בחינת אור אין סוף והוא המקור לחכמה וכשהוא בחינת אור אינסוף אנחנו צריכים את הדעת כדי לחבר בין השכל לרגש ולמעשה, וכשספירת כתר היא בחינת רצון אז אין מחשיבים את ספירת דעת כי הכתר מקשר בין כל הספירות בזכות הרצון.
ובאמת במחשבה עמוקה עם רצון אפשר לעשות ולקשר הכל.
עכשיו תראו - אני אלמד אתכם משהו אבל תקחו אותו בערבון מוגבל כי הוא לימוד פרטי שלי ולא למדתי אותו משום ספר ואיני יודע אם הדבר שאני אומר נכון, זה נשמע לי הגיוני ואני מקווה שאני צודק:
הרי כשהקדוש ברוך הוא ברא את האדם הראשון הוא ברא אותו ללא דעת שהרי רק כאשר אדם וחווה אכלו מעץ הדעת אז ספירת דעת נכנסה בהם ולכן כתוב אחר כך והאדם ידע את חווה אשתו, לכאורה כשאנחנו קוראים את הסיפור התנכי אנחנו לכאורה שומעים שאלוקים החסיר מאיתנו דעת, ולאחר שאכלנו הפכנו לברי דעת, אבל זה לא נכון. הקדוש ברוך הוא ברא בנו את ספירת כתר שהוא סוג של דעת גבוה כי הוא משמש כדעת כשלא מונים את הדעת, ורק מכיוון שאכלנו מעץ הדעת (אה כן, אדם הראשון זה אנחנו...אנחנו אכלנו מעץ הדעת. כולנו). אז למעשה הפסדנו את הכתר מקרים מסויימים.
כך שלמעשה כשאכלנו מעץ הדעת - לא הרווחנו כלום, פשוט הפסדנו את ההשפעה התמידית של הכתר והיא בחינה נעלמת כשסופרים את דעת.
זהו. קחו את הדברים בערבון מוגבל. ייתכן שהם נכונים.
הדעת היא המאירה לששת הספירות שמתחתיה את האור. בעצם למעשה חשוב להבין שהספירות נקראות ספירות מלשון אבן ספיר, שהיא אבן זוהרת, מכיוון שכל ספירה מאירה על חברתה. קוראים לזה השתלשלות האורות שכאשר רצה הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם הוא לקח אור שהוא רוחני דק ביותר וברא בו את עולם האצילות. בעולם האצילות כמעט ואין חומר זה הכל כמעט רוחני לחלוטין אור מלא ושלם.
מעולם האצילות השתשל ונולד עולם הבריאה שבו יש הרבה חומר והרבה אור, מעולם הבריאה השתלשל עולם היצירה שיש בו הרבה חומר ומעט אור
ומעולם הבריאה השתלשל עולם העשייה שהוא רובו חומר ומעט מאוד מן האור.
החומר נקרא כלי או במילים אחרות הרצון לקבל. אור נקרא הרצון לתת או במילים אחרות מילוי.
כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולמות הוא היה צריך לשלשל את הרצון לתת ולהגשים אותו לאט לאט.
כי הקדוש ברוך הוא נקרא אור אינסוף, אור אינסוף פירושו הרצון לתת האולטימטיבי, רק לתת מבלי לקבל שום דבר בחזרה ומבלי רצון לקבל כלום בחזרה.
ואנחנו נקראים כלים - אנחנו עם הגוף החומרי שלנו זה הרצון לקבל והקדוש ברוך הוא ברא את העולמות ושתל אותנו בעולם האחרון שהוא עולם העשיה שיש בו הרבה חומר ורצון לקבל ומעט מן האור ותפקידנו כאן הוא לחשוף את האור ולהפוך להיות הרצון לתת.
לכן ביהדות על אנשים אגואיסטים אומרים שהם מלאים בחושך כי אין בהם את האור שהוא הרצון לתת ולכן אנשים אגואיסטים נענשים באחד העונשים בעולם הבא במה שנקרא חושך וצלמוות.
הכתר כפי שלמדנו מחולק לשני חלקים, אחד הוא כתר בחינת אור אינסוף. אור אינסוף למדנו שהוא הרצון לתת שזה האלוקים המושלם. הרצון לתת נקרא גם תענוג. כי עונג אמיתי הוא נתינה ואין עונג בעולם כמו עונג הנתינה. באור הזה צריך לזכות וכשבאדם אין רצון אלא הוא פשוט מקבל את המציאות כפי שהיא והוא חי על פי התורה ואין לו רצון לדברים נוספים, אלא לעשות רצון הבורא - אך ורק אדם כזה מסוגל להבין מה זה עונג כי ספירת הכתר אינה נמנית וממילא האדם הזה מחובר בבחינת דעת כי מונים את ספירת הדעת.
אך כאשר האדם יש בו רצון וספירת הכתר משמשת כרצון אז החיבור יכול להתקיים בלי הדעת והאדם צריך לפעול פעולות.
כאשר אין רצון - יש עונג כי אין צורך למלא רצון אלא פשוט להתענג וליהנות מהקיים.
על זה נאמר: איזה הוא עשיר? השמח בחלקו.
וזה ההסבר למה שאמרתי קודם: שאדם וחווה נבראו בגן העדן, היה להם עונג וכל טוב כי לא היה בהם דעת, היה בהם כתר בחינת עונג.
אבל כשהם אכלו מעץ הדעת, הם הפכו את הכתר לרצון, כי הם רצו משהו ולכן נכנס הדעת ולכן האדם נתקלל בזיעת אפך תאכל לחם וכו'...
כלומר יש לך רצון ואתה צריך למלא אותו כדי להשיג את העונג.
אני יודע שהחומר מתחיל להיות קשה לשומעים, ואני מבטיח שהחומר מתחיל להיות יותר ויותר קשה ויותר ויותר מסובך ולכן אני ממליץ להקשיב לכל הקלטה מספר פעמים ואת ההקלטה הזאת ספציפית אפילו 4 פעמים.
